Bøger af א

לנבוכי הדורלנבוכי הדור הוא כינוי לחיבור של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, העוסק בדרכי ההתמודדות של היהדות עם הלכי הרוח המודרניים שרווחו בסוף המאה ה-19החיבור נכתב ככל הנראה בשנותיה הראשונות של המאה ה־20, שנות ה-30 לחייו של הרב קוק, כשכיהן ברבנות העיר בויסק שבלטביה, והוא מציג גישה מהפכנית בכל הקשור ליחס התורני הנדרש אל הזרמים המחשבתיים החדשים. היות שכתב יד זה הוכן כספר להמונים, הגותו של הרב קוק בנושאים אלו מוצגת בחיבור זה בצורה מבוארת ונרחבת יותר מאשר בכתביו המאוחרים יותר, שחלקם הגדול הוא פסקאות מלוקטות. ישנם חלקים מחיבור זה החוזרים ומודגשים בכתבים מאוחרים יותר, לעומת זאת בחלקים אחרים נראה כי הרב קוק שינה את גישתו ואת סגנונו מאוחר יותר. הספר כולל ג"ן פרקים מטרת כתיבת החיבורבפרק ב' של החיבור מציג הרב קוק את מטרת כתיבת החיבור, ומזכיר בכך את הקדמתו של הרמב"ם לספר מורה הנבוכים, ממנו שאל הרב קוק את שם ספרו - והנה מזמן הראשונים ז"ל עד דורינו זה נתרבו הדיעות, והידיעות החדשות שנתרחבו נגעו לפעמים גם כן בנחלת האמונה, עד שלהבלתי מעמיקים ימצאו עוד מקום לנבוכים חדשים, מה שלא יספיקו להם ההישרות הראשונות, כי בזמן ההוא עוד לא נודעו הסיבות המביאות לידי דרכי הנביכה החדשות. על כן זאת היא חובת חכמי דורינו האמיתיים, לצאת בעקבות רבותינו הראשונים לדאוג בעד הנבוכים, ולהרחיב ידיעתם במצב החכמות כפי ארחות הדרישות החדשות, ולהראות איך שצריכות כל האמתיות להיות מושקפות על פי התורה... בייחוד להצעירים שפנו אל המדעים שלא יישארו נבוכים, על ידי מה שנודיעם עמקי שרשי התורה בטהרתהרב אברהם יצחק הכהן קוּק נולד בט"ז באלול ה'תרכ"ה - והסתלק בג' באלול ה'תרצ"ה, היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, פוסק, מקובל והוגה דעות. נחשב לאחד מאבות הציונות הדתיתהרב קוק שימש ברבנות בלטביה, עלה לארץ ישראל בכ"ח אייר תרס"ד, בראשית ימי העלייה השנייה, ופיתח משנה פילוסופית קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. התמנה לרבן של יפו והמושבות, ולאחר מלחמת העולם הראשונה לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב בירושלים ועמד בראשה.

המקובל רבי מאיר בן גבאיספר דרך אמונה המקובל רבי מאיר בן יחזקאל אבן גבאי, מכונה ר' מאיר ן' גבאי חי בין השנים ה'ר"מ (1480) - ה'ש' (1540) לערך, היה מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד. מחבר ספרי קבלה חשובים, בהם עבודת הקודש דרך אמונה ותולעת יעקב. חי לפני תקופת האר"י זלה"ה. רבי מאיר גורש מספרד בשנת 1492והתגורר ככל הנראה בטורקיה, ונקבר בארץ ישראל, מעט ידוע על חייו, הוא כתב שלושה ספרים בהם הוא מתמודד עם בעיות בתורת הקבלה עבודת הקודש, ספרו העיקרי בו הוא פורס בצורה נפלאה והמלאה של תורת הקבלה. את דבריו בעניין זה חילק לארבעה נושאים עיקריים אחדות ה', עבודת ה' המוטלת על האדם, מטרת קיומו של האדם ביקום, וביאור סתרי תורה במעשה בראשית יצירה חשובה זו חוברה על-ידו בין השנים 1523-1531, והיא מהווה ככל הנראה את הסיכום המקיף ביותר של תורת הקבלה שקדמה למקובלי צפת, והוא נחשב עד היום כאחד הספרים הפופולריים על הקבלה בספר זה מרבה הוא להתפלמס עם קודמיו בתורת הקבלה, ביניהם רבי עזריאל מגירונה ורבי שם טוב ביבאגו. נדפס לראשונה ב-1566-1568 בשם מראות אלוקים, דבר המתיישב יפה עם כך שאבן גבאי היה אחד התומכים המובילים בדעה כי הספירות הן מהות האלוהות...... ספר זה עם שאר ספרי הרב הוא הבסיס לתורת החסידות של רבינו הבעל שם טוב הקדוש הרב נשאל עשר שאלות, ועונה י"ב תשובות

רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (ה'תס"ז, 1707 - כ"ו באייר ה'תק"ו, 16 במאי 1746) היה רב, משורר, מקובל, איש מוסר, סופר, וחוקר יהודי-איטלקי תורת האר"י עוסקת בפרוטרוט במבני המרכבה האלוהית, שהיא דרך הנהגת העולמות, על ידי משלים מן העולם התחתון (בפרט גוף האדם) וצירופי אותיות. אולם לא מבוארת הכוונה הפנימית בכל המבנים האלה. קבלת הרמח"ל מנסה לחשוף את הנמשל של קבלת האר"י, על ידי הסבר מהותו של כל רכיב בהנהגה ותפקידו במערכת הכללית, פירוט הדברים כתובים בפרט בספר קל"ח פתחי חכמהעל פי הרמח"ל, אלוהים הוא במהותו הטוב הגמור, שאין טוב אחר כמוהו כלל, שולט יחיד, ואין רצון אחר בלעדיו. מכיוון שדרך הטוב היא להיטיב, ה' חפץ לגרום הנאה לזולתו, ולכן ברא את העולם, שיהיה מי שיהנה מטובו על ידי דבקות בו. אולם היות שהוא טוב אינסופי, הוא שואף להעניק טוב מוחלט, שהוא הטוב שלו עצמו, ולכן גזר שההטבה לנבראיו תהיה דבקותם בו והתענגותם עליו. לכך גם ברא את העולם הבא שבו מרגישה נפש האדם תענוג רוחני ודבקות בועל מנת שהטוב הזה יהיה שלם, ויהיה שייך לנברא בעצמו ולא רק לאלוהים, גזר שהנברא יקנה את השלמות בכוחות עצמו, על ידי בחירה אישית ומעשים. ולכן ברא עולם שיהיו בו גם טוב וגם רע, ואת המשיכה של האדם הן לטוב והן לרע, כך שיוכל על ידי בחירתו הטובה להגיע לשלמות ולהידבק בבורא. קיום המצוות מפיץ על האדם את אור פני ה' שהוא שלמותו, ואילו ביצוע עבירות מושך טומאה מכוחות הרוע שמאפיל וחוסם אור זה. מכיוון שכל תכלית בריאת האדם היא להידבק בה', ראוי שלא תהיה לאדם תכלית אחרת בחייו אלא זאת, ושיכלכל את כל מעשיו רק למטרת השגתה בספרים דעת תבונות וקל"ח פתחי חכמה מסביר הרמח"ל כי מכל היבטי שלמותו של אלוהים, השלמות שבחר לגלות היא דווקא שלמות הייחוד - שהבורא הוא היחיד ששולט בכל מאורעות העולם ושאין כוח אחר מלבדו. הסיבה לכך היא כיוון שמידת הייחוד היא המאפשרת את קיום הרע ולפיכך גם את הבחירה, וממילא את הטוב הנצח זוהי הגדרה בדרך השלילה, מכיוון שלא ניתן לומר על הבורא שום דבר מלבד שהוא יחיד הוא אינו חזק, חלש, גדול או קטן כי הוא מושגים אלו שייכים לעולם החומר. הוא אינו שמח ואינו כועס כי הוא לא תלוי בציר הזמן ולכן אין בו שינוי. בעצם מה כן ניתן לומר על הבורא ? שהוא כן קיים, אם כי באופן שאיננו מבינים, ושהוא לא כל ההגדרות ששנינו קודם, הגדרות תלויות חומר, זמן או מקום. כל שנותר לומר עליו זה שהוא יחיד. אם כן, זו הגדרה בדרך של שלילת כל השלמויות המוכרות לנו.

רבי יהונתן אייבשיץ (ה'תנ"ד, 1694 - כ"א באלול ה'תקכ"ד, 18 בספטמבר 1764) היה רב, מקובל, ראש ישיבה ודרשן. מגדולי פוסקי ההלכה ביהדות אשכנז בזמנו, ומחברם של ספרי הלכה שהמפורסם שבהם הוא ה'כרתי ופלתי'. כיהן כרבן של קהילות אה"ולצד עיסוקו בחלק הנגלה של התורה, שהקנה לו את עיקר פרסומו, עסק גם בתורת הנסתר ואף כתב קמעות. עיסוקו זה קומם נגדו את רבי יעקב עמדין (היעב"ץ) שמצא רמזים שבתאיים בכתביו ופתח בפולמוס להחרמתו. הרב אייבשיץ זכה לגיבוי מאת רוב רבני דורו והפולמוס דעך אם כי לא נעלם. טענותיו של היעב"ץ נגדו היו שגויותנולד בפינצ'וב שבפולין, עיר הולדתה של אמו. משפחתו הייתה משפחה רבנית, אמו שיינדל הייתה בתו של רבי יהודה ליב צונץ רבן של האלישוי ופינצ'וב, ואביו רבי נתן נטע, שלימים היה רבה של העיר אייבשיץ (Eibenschütz) שבצ'כיה מיוחס לצאצאי האר"י, ולרבי נתן שפירא בעל "מגלה עמוקות". שכן, נתן נטע היה בנו של אשר זעליג שפירא דיין בקראקא, בן ישראל משה שפירא, בן יצחק שפירא בנם של רוזא ואברהם נתן נטע שפירא בעל "מגלה עמוקות". שניהם נפטרו לפני מלאות לבנם חמש עשרה שניםבתקופת מץ זיהה שהמניע לעזיבת הדת בקרב רבים מיהודי האזור לא נבע במישרין מקעקוע יסודות הדת, אלא מהיסחפות בזרם החיים ובורות באשר לדרישות ההלכה. לשם כך, בצעד חריג עבור רב במעמדו כתב קיצור הלכות שבת ביידיש כדי להפיץ את תודעת ההלכה גם בקרב מי שהשכלתם לא אפשרה להם קריאה והבנה בעבריתבמשך שנות ישיבתו במץ בדק רבי יהונתן את האפשרות לקבל משרת רבנות בעיר שיש בה בית דפוס כדי שיוכל לטפל בהדפסת כתביו המוכנים לדפוס. ב-1746 השיג מינוי כזה בקהילת פיורדא, אך אנשי קהילת מץ הצליחו לעכב אותו ובהמשך להניא אותו מתוכניתו. הוא נותר בעיר עוד ארבע שנים עד שנקרא לכהן כרבן של קהילות אה"ו - יהודי העיר המבורג והעיירות אלטונה וואנדסבק הסמוכות לה, שלימים היו לשכונות בעירבשנת ה'תק"י (1750), לאחר פטירתו של רבי יחזקאל קצינאלפוגין (ה"כנסת יחזקאל"), נבחר לכהן כרבן של קהילות אה"ו. רבנות זו נחשבה אז לאחת המשרות החשובות והמכובדות ביותר ביהדות אשכנז. על אף חשיבותה האזרחית של המבורג הגדולה, אשר הייתה מרכז כלכלי ופיננסי, המרכז התורני של קהילות אה"ו היהודיות היה באלטונה. גם לאחר איחוד שלוש הקהילות, נותר מושב אב בית הדין המשותף שלהן, באלטונהספר יערות דבש הוא דרשות ותוכחות מוסר שדרש הרב זצ"ל

הספר ״המילה הצירוף והמילון עיונים בטקסטים בעקבות מילונים" עוסק בעיקרו במילונים לא שגרתיים על הרקע של המילון המקיף המקובל. הספר בנוי ממבוא ומשלושה פרקים, כשבכל פרק נמצאים מאמרים שכתבתי בין השנים 1968 ו2020. נושא המילונים, טבעם והמבנה שבהם וכן המידע שאפשר להפיק מהם העסיקו אותי רבות, ובעקבותיהם חיברתי כמה מילונים וכתבתי את מאמרי הספר הזה. המבוא מביא את הרהוריי העיקריים אודות מילונים ותפקידם בחיינו התרבותיים, ופרקי הספר עוסקים בנושאים א. חידושי לשון, בעיקר חידושי מילים ולעתים חידושי צירופים. כל החידושים נחקרו בספרים של ספרות יפה במקור ובתרגום - רטוש כמתרגם וכמחדש מילים, וכן הפגוע וה"אחר" המחדשים מילים אף הם; ב. על מילונים מיוחדים עממיים-ספרותיים ומדוברים - ביניהם על מילון עממי וספרותי מקביל למילון הרגיל, שיש במוחנו גם אם אינו קיים בספר, וכן על "עברית של שבת" ו"עברית בג׳ינס". תקראו בספר גם על מילון קלישאות קיים ומילון מעשיות שבתהליך כתיבה. ג. זהו חלק שדן במילוני משוררים - גם פה דברים על האפשרות להפיק מהם מילונים - ביניהם אברהם שלונסקי, שיש אמנם מילון שלו, אך לא בשילוב טקסטים והטקסטים הם העיקר, וכן תמצאו עיונים בשיריהם של דליה רביקוביץ; נתן אלתרמן ודוד אבידן.

A public appeal and argument for the most effective and moral organization of society.